יומני הנסיך – תינוקות בני שנה במרד נגד תחפושות פורים

אף אחד לא שאל את התינוקות שלנו אם הם מסכימים שנלביש אותם בתחפושות כבר בגיל שנה. תינוק אחד קרא למרד ויצא נגד התופעה. אבל הוא לא עקשן, גם הוא מבין שהכל עניין של משא ומתן.

יומני הנסיך, השנה היא 2016 ואני לא רוצה להתחפש לאריה. או לדבורה. או לכל חיה שהתחפושת שלה דורשת שאתבשל בתוך שק פרווה צבעוני שהוזמן מ-עלי אקספרס. אני רוצה גם לצאת בהצהרה לכל ההורים – אנחנו במזרח התיכון ריבונו של עולם, כבר השלמתי עם העובדה שהחלטתם להוליד אותי במדבר, אין צורך להוסיף חטא על פשע ולחנוק אותי בתחפושת של דב מערות. אם אתם כל כך מתעקשים שאתחפש לחיה אז אני מעדיף שתחפשו אותי לתרנגול כפרות שחוט ומרוט, כך לפחות יהיה לי קר וצונן ולא אדמיין את הצליל של התנור שאומר שאני אפוי ומבושל.

אבקש גם שתפסיקו להזמין לי תחפושות זולות מהסינים. אתם כל הזמן דואגים לבריאות שלי ושומרים עליי מכל משמר, אבל אין לכם שום בעיה להלביש אותי בתחפושת שילד אפגני לא מחוסן תפר לי מבד שבאותה מידה יכול לשמש כתחבושת אלסטית לנפגעי פעולות האיבה. יש לי גוף עדין, שברירי, ואני מבקש תחפושות מושקעות ולא חתיכת בד יוטה צבעונית ופרוותית שעלתה 10 דולר ושלקח לה 3 חודשים להגיע לארץ. גם עם כל העיכובים בדואר רוב הסיכויים שהתחפושת לא תגיע בפורים אלא ביום העצמאות, ואין לי שום רצון להתחפש לדרדס בשביל לראות את הזיקוקים, ולא משנה לי שגם הצבעים של התחפושת זה כחול ולבן.

מישהו צריך להסביר גם להורים שישראל כבר לא בתקופת הצנע ואפשר לזרוק את התחפושות לפח או לתרום אותן אחרי שמשתמשים בהן. אין שום סיבה שאלבש תחפושות של האחים הגדולים שלי, על אחת כמה וכמה שיש לי אחות גדולה שכל שנה מתחפשת לאלזה ואנה. עם כל הכבוד לפתיחות ולזה שרוצים שאגדל ללא סטריאוטיפים אין לי שום כוונות להסתובב ברחבי נתניה עם תחפושת של נסיכת הקרח. מעבר לכך הורים צריכים להבין שתחפושות נועדו להתלכלך, אין מה לעשות, אם תתנו לי אוזן המן אל תצפו שאוכל אותה עם סכין ומזלג – רוב הסיכויים שבשלב כזה או אחר אני אמרח אותה על השיער ואחפוף עם המיץ פטל שלי.

כל מה שאני מבקש זו תחפושת פשוטה, קלה, ואם אפשר גם עכשווית. מהסיפורים של ההורים הבנתי שלצערי נולדתי למשפחה רדופת תחפושות הזויות. אבא שלי התחפש כילד לקאובוי, שהוא בעצם נינג'ה, עם שיער צבוע של פאנקיסט, ובכלל היה נראה כמו דב. אמא שלי נאלצה להתחפש למתעמלת אולימפית ונראתה בסוף כמו גופה מקוררת במכון של אבו כביר. וסבא, או סבא, אני מקווה מאוד שאוכל להעיף את הקללה הרובצת ולהחזיר את הכבוד למשפחה אחרי מה שעשו לו בגיל שבע. בגלל שבאותה שנה כולם היו בקטע של תחפושות יצירתיות, אותו החליטו להוציא מהבית מחופש לעציץ על שולחן. כן, עציץ על שולחן. אין ספק שזו חוויה שקשה לשכוח. רוב המבוגרים שותים בפורים עד דלא ידע בשביל המסורת, אני בטוח שסבא לעומת זאת שתה תמיד בכדי להקהות את הטראומה.

ואם כבר בקשות, אז אולי די כבר עם המנהג הפאסיבי אגרסיבי של המשלוחי מנות. אני לא מבין למה סבא וסבתא מחלקים משלוחי מנות גם לתינוקות אם אחר כך אבא ואמא לא מרשים לנו לאוכל אותם. למה לנופף לי את הבפלה מול הפנים ואז להגיד לי שזה אסור בגלל שיש בפנים אגוזים ואני עלול להיחנק? אני רוצה לראות את אבא שלי שלא אכל פחמימה כבר חודשיים עומד מול בפלה נוטפת שוקולד, ורגע לפני שהוא נותן את הביס באה חלי ממן בכבודה ובעצמה ואומרת לו "גלגל רזרבה צריך להיות בתא מטען של האוטו ולא במותניים, נכון אבא'לה?"

אם בכל זאת רוצים להביא לי משלוחי מנות אז אני ממליץ שישאירו בפנים רק את הרעשן… אווו כמה אני אוהב רעשן… כמה רעש הוא עושה… אני הכי אוהב להשתמש בו ביום שבת בשש בבוקר, ככה הבית שקט כולו ואפשר לשמוע את הרעשן למרחוק. גם העובדה שאפשר להכניס אותו לפה וללעוס זה בכלל רעיון גאוני. גם עושה רעש וגם אפשר להכניס לפה, מה עוד תינוק בן שנה יכול לבקש.

בכלל אפשר לסכם את העניין כך: כל עוד אני לא מקבל את המשלוחי מנות אני לא מוכן להתחפש. אתם רוצים שאני אתחפש לאריה או דבורה, דברו איתי בבפלות! אחרת כל מה שאני מוכן לעשות זה להמשיך לסתום את הפה ולעשות תנועות של דג. מה, דג זו גם חיה, לא?

צילום:Juhan Sonin, ברשיון CC.