"כששמע שיש לנו בן בבטן, כל מה שאבא שלי יכל לעשות זה להרים את הגבות ולחייך מאוזן לאוזן. דמעות ירדו מעיני כולנו, והוא התמסר לחיבוק בשארית כוחותיו". אני נפרד מאבא שלי ומבקש מהבן שבבטן רק בקשה אחת קטנה

"החשש האמיתי שלנו הוא מהרגע שהרופא מסיט את הפרגוד ויוצא החוצה עם חיוך קטן של שביעות רצון מהעובדה שהוא ראה ונגע במקומות שרק לנו מותר – והוא אפילו לא היה צריך לקנות בשביל זה טבעת". אני מגלה בדרך הקשה איך זה מרגיש להיות בצד כשגבר אחר נוגע באישה שלי

"אתן הנשים פשוט צריכות להתאפק יותר ולהפסיק לרוץ לבית חולים על כל ציר קטן. אין לכן לב? ואם התבלבלתן וזו רק בעיית עיכול קטנה? לא חבל על הדלק ועל האוזון?", אני נסחב פעם אחר פעם לחדר המיון בגלל צירים מדומים וכל מה שאני רוצה זה שיניחו לי לנפשי. עזרו לי

"מסתבר שאצל נשים בשלבים המתקדמים של ההריון מתחילים שני תהליכים נפשיים - תשוקה בוערת לבניית הקן המשפחתי לקראת בואו של הגוזל הקטן ורצון עז להעסקת הבעל שעות נוספות ללא תשלום וללא הסכם קיבוצי". החלטתי להיכנס בנשים המקננות ולא להשאיר פצועים

"אז נכון שאין לנו סיפור טוב על הנקה אבל אל תשכחו שמישהו צריך לצלם את הילדים במסיבות חנוכה בזמן שאתן רוקדות איתם, נכון?", החלטתי שגם לנו הגברים מגיע יום האב!

"תקשיבו, זה לא משנה לנו בכלל אם האישה בהיריון או שהיא סתם עלתה במשקל, גם ככה אנחנו הגברים פחות מתמקדים בבטן כשאנחנו במיטה, יש בליטות אחרות בגוף שיותר מעניינות אותנו באותו הרגע". מוחי קודח ממחשבות על הגוף הנשי

הניתוח הקיסרי כבר הוזמן מראש מפאת עובר עם ראש גדול, אבל אשתי לא מתייאשת. היא רוצה טבעי, ואני נאלץ לזרום. אחרי דיקור ושיאצו - המסקנה ברורה: צריך לעשות סקס. מי לא יסכים לפרס שכזה?