מהי דולה והאם אני צריך אותה?

מהי דולה? מה התפקיד שלה? והאם כמו הרבה דברים בעידן החדש, גם את הליווי של ההריון והלידה אנחנו נמסור לאנשי המקצוע? אבא הורמונלי מנסה לעשות סדר בבלאגן שיש לו בראש.

"מאמי, אני מתלבטת לגבי דולה", אמרה אהבת חיי והתיישבה לידי על הספה. הסטתי את המבט מהטלויזיה ובצורה רגועה השבתי, "מה הבעיה יפתי? יש עכשיו מבצע חמישים אחוז הנחה בהום סנטר, לא?". קימוט המצח שלה הבהיר שאנחנו לא על אותו העמוד. היא התחילה להסביר שדולה זה לא סט מברגות ושהיא בעצם אשת מקצוע שמלווה את ההריון – היא מדריכה, מייעצת וניתן לשוחח עימה על כל הדילמות שעולות ואז ישר הבנתי, "אז למה לשלם? בואי נשתמש בסמדר! גם ככה היא כל הזמן מתנחלת אצלנו וגומרת את הפריכיות אורז, לפחות עכשיו יהיה לה שימוש!".

אהובתי לקחה נשימה ארוכה והמשיכה, היא ניסתה שוב להסביר מה זה דולה, מה תפקידה ושאם לא אשאב את הפריכיות כמו הוריקן קטרינה אז אולי הם גם לא ייגמרו כל כך מהר. היא טענה שדולה היא לרוב בחורה, דמות מקצועית שמלווה את התהליך ואף מתקשרת במידת הצורך עם בית החולים בתקופת ההריון ואף בשבועות שלאחר מכן. ישר התרעמתי, מה עם כל המאבק לשיוויון מגדרי? למה אין דולה ממין זכר? ואם יש, קוראים לו דול? בסבלנותה היא הרגיעה שיש גם כאלה אבל הרבה פחות. אני יכול רק לנחש שזה מכיוון שבשעת הלידה האישה נמצאת בכאבים כה חזקים, ושיש מצב שהיא לא כל כך מחבבת את הבעל שהכניס אותה להריון, על אחת כמה וכמה את כל המין הגברי, והיא לא צריכה עוד חמור גדול עם עיני עגל מול הפנים שלה שילטף וירגיע אותה – היא עוד יכולה בסוף לחנוק אותו.

לדעתי אם יש סיבה שיכולה להפוך את הקערה על פיה ולשכנע אותי שצריך דולה אז זה בשביל הצירים, כי כשהם מתחילים אז אתה רוצה שתהיה לך האפשרות להתקשר למישהו ולצרוח בפאניקה שאין לך מושג מה צריך לעשות. זה גם חוסך את הטרטורים והנסיעות לבית החולים כי הרבה פעמים גם ככה מחברים את האישה למוניטור, בודקים זמני צירים ואומרים לך בפיהוק שזה לא הולך לקרות היום – רק החיסכון של הדלק לכל כיוון מכסה את העלות של הדולה, ואפילו קצת עוזר לאיכות הסביבה כי בכל הקשור למיחזור אני עדיין מתבלבל ולא יודע מה לזרוק לפח הירוק, הכחול  או הכתום.

ואולי יש עוד סיבה, כללית יותר, שנובעת מהעידן בו אנו חיים. העידן שבו השבטיות נעלמת במדינות מערביות, וחלקנו עוברים עם המשפחה הקטנה לגור בדירה עוד יותר קטנה, שלא כמו בעבר הרחוק כשכל המשפחה הרחבה חיה ביחד. אני מניח שפעם, כשגרו בחמולה ולהריונית היו שאלות, אז היא פשוט  ניגשה לזקנת השבט והתייעצה עימה, ואם לא היא אז לדודה שיש לה עשרה ילדים שבנוסף גם יודעת לקרוא בקפה או בעצם הזנב. היום כמעט אין את זה – הרי במידה וההריונית כורעת ללדת ואובדת עצות, היא לא תשלח את בעלה לפורום של תפוז בכדי להבין אם כדאי לצאת לבית חולים או לא, וגם אם היא תרים טלפון לאמא שלה או לאחיות שלה, יש מצב שהן לא יצליחו לעזור לה – כי זה גם נעשה בטלפון ולא פנים מול פנים וגם בגלל שבחלק מהמשפחות הידע השבטי לא הצליח לשרוד את חילופי הדורות. ואולי בגלל זה קל לנו יותר לסמוך על מישהו מקצועי שעבר הכשרה מאשר לפעול לבדנו. ולפעמים זה אף עדיף, כי כשאישה זקוקה להכוונה וסיוע, דווקא דולה שבוחנת את הנתונים מהצד בצורה אובייקטיבית ורגועה יכולה לעיתים לתת תשובה טובה יותר מאמא שלקחה חצי כדור ציפרלקס מתוך התרגשות.

העידן של היום כל כך עמוס באפליקציות שמנסות לקרב אותנו אחד לשני, לגרום לנו להיות נגישים וזמינים במרחק של אלפי קילומטרים, ועדיין, עם כל הקרבה הזו אנחנו רק מתרחקים. יש עדיין משפחות ששומרות על קשר חזק וזה מעולה, כולם מתייעצים עם כולם ומגדלים את כולם, אבל יש גם כאלה שלא, שהתחילו להתרחק ומתראות רק בימי שישי או בחגים. ואם זה כך, וראשי השבט מאבדים את תפקידם בעולם ולו רק בגלל המרחק הפיזי, אז זה לא פלא שאת החינוך נתנו לגננות, את ההקשבה לפסיכולוגים ואת שיחות המוטיבציה למאמנים האישיים – זה היה רק עניין של זמן שגם את התמיכה של ההריון והלידה נמסור למישהו חיצוני. וזה לאו דווקא לא בסדר, יש לזה יתרונות וחסרונות, אבל נראה לי שלפני שיוצאים החוצה ומתחילים לחפש, אולי כדאי להסתכל פנימה ולבדוק אם יש מישהו קרוב שדווקא כן יכול למלא את התפקיד. ואולי זה פשוט צריך להיות אני? הרי זה לא שאני לא מסוגל לתמוך, לייעץ, לתקשר מול רופאים, ללטף, להביא מים ולעזור בתהליך? אז מה אם אין לי נסיון –  גם לאדם וחוה לא היה נסיון ועדיין הם הביאו שני ילדים לתפארת… או לפחות אחד לתפארת, השני די מהר התדרדר לעבריינות נוער ונחשד בהריגה על רקע של כבוד המשפחה. בסופו של דבר, אם נבחן את העניין בצורה הבסיסית והטבעית ביותר שלו, לו רק נסתכל כמה מאות שנים אחורה, יש סיכוי שבחלק מהמקרים ניווכח שבשאלה מי הכי מתאים להיות הדולה של האישה – התשובה הפשוטה והכי טבעית תהיה, שהכי מתאים זה הבן זוג שלה.

צילום:Johan Blomström, ברשיון CC.