10 שקרים שאנחנו מספרים לילדים שלנו

לא תמיד בא לנו לומר את האמת לילדים אז הכי קל לנו לשקר להם – אך האומנם השקרים הללו לא מזיקים? והאם הילדים שלנו בכלל מאמינים להם? הנה כמה מהשקרים הקלאסיים שכדאי לנו להפסיק לומר.

לא תמיד בא לנו לשכנע את הילדים לעשות את מה שאנחנו רוצים אז הכי קל לנו לשקר להם, שקר לבן, קטן ולא מזיק – אך האומנם השקרים הללו לא מזיקים? והאם הילדים שלנו בכלל מאמינים להם? אז הנה כמה שקרים פופולאריים שאולי כדאי שנפסיק להשתמש בהם.

אם נשים שן מתחת למיטה אז פיית שיניים תתן מתנה

הקונספט של פיית השיניים היה צריך להיעלם מהעולם ממזמן מהסיבה הפשוטה שהוא מעודד סחר באיברים. הרעיון המופרע והלא הגייני בו אנו מניחים שן נפולה ומלוכלכת מתחת לכרית מרגיש יותר כמו סחיטה באיומים של ארגון פשע מאשר אגדת עם תמימה. כשאני הייתי ילד "פיית השיניים" היתה מתגמלת אותי בשטר של עשרים שקלים על כל שן, אך היום אחרי 30 ומשהו שנות הצמדה למדד תשומות הבניה התגמול הוא כל כך יקר שזה לא מפתיע למה הילדים מתעוררים בבוקר ומתאכזבים שאין להם אייפון 6S מתחת לכרית. ובכלל, מי הגה את הרעיון של נתינת פרס על שן שבורה, הרי הילד היה פסיבי בכל התהליך הזה. במקרה הטוב הוא נידנד אותה משעמום תוך צפיה בטלויזיה, ומעבר לכך, לילד ממוצע יש 20 שיניים ובמצטבר צריך לשבור תוכנית חיסכון לכל המתנות האלו. לדעתי, אם רוצים להשתמש באנשים דמיוניים כמו פיית שיניים אז עדיף לא להשתמש בהם למתנות אלא לאיומים, ככה גם נחסוך את הפרס וגם הילד יעשה מה שנרצה ממנו – בדיוק כמו האיום שאם הילד לא יאכל אז יבוא שוטר – גם חסכנו את הפרס וגם הילד סיים את כל הבמיה.

אם לא תאכל יבוא שוטר

בואו נשים את  הקלפים על השולחן, להגיד את זה לילד זה רעיון לא טוב. גם אם הילד לא יאכל, ובאמת תתקשרו למוקד 100 של המשטרה, אז רוב הסיכויים שהשוטר יגיע כשהילד כבר יהיה בצבא. אז אולי כדאי להתחיל עם איומים קצת יותר ריאליסטיים, למשל: אם לא תאכל אז חברת חשמל תנתק לנו את החשמל ליומיים, אם לא תאכל העבודות של הרכבת הקלה יתעכבו ואבא לא יחזור מהעבודה בזמן ועוד ועוד. בדרך כלל גם אחרי איום השוטר, הילדים יתעקשו ולא יאכלו, והשוטר הרי לא מגיע הסוף, אז בכלל אנו מאבדים את אמינות האיומים שלנו. אז אולי די עם האיומים ובמקומם עשו שימוש ברגשות אשמה ישנים וטובים? הרי תמיד ניתן להשוות את המצב הטוב בו יש לנו טלויזיה, מחשב, אינטרנט ומים זורמים לעומת הילדים באפריקה – הרי לנו יש את כל הטוב הזה, ויש ילדים באפריקה שאין להם כלום, אפילו לא ערוץ 26 של האח הגדול.

אתה יכול להיות כל מה שתרצה

זו אמירה חביבה אך יש איתה 2 בעיות: הראשונה והכואבת היא שלא באמת כולם יכולים להיות כל מה שהם רוצים. אין מה לעשות, אם הילדון נולד לזוג הורים בגובה מטר וחצי עם בעיות תורשתיות בברכיים, זה לא משנה כמה יתאמן, הוא עדיין לא יוכל לשמש בתור רכז בליגת העל בכדורסל – זה רק יהפוך אותו להיות מתוסכל. ונניח שהנתונים הפיזיים לא מהווים מכשול, אנחנו באמת רוצים ילד שחולם שכשיהיה גדול יעבוד כנסיין של תרופות פסיכיאטריות או כזה שמצחצח את השיניים של האריות בספארי? אז מה אם הוא ממש אוהב את הסרט "מלך האריות"?! ואם הילדה תרצה כשתגדל להיות אלזה או אנה? איך תסבירו לה שהיא לא יכולה להיות דמות מצוירת אחרי שאמרתם לה שהיא יכולה להיות כל מה שהיא רוצה? ואם בגיל הנעורים היא תתמרד ותרצה להיות מכשפה או מפלצת, ריבונו של עולם? – אז אולי כדאי שתוסיפו כוכבית קטנה, כמו בכל פרסומת שיש היום, ותגידו לה שהיא יכולה להיות כל מה שהיא רוצה כל עוד זה מתאים למצבה הפיזי, כל עוד זה חוקי וכל עוד היא מודעת לעובדה שמפלצות קיימות רק באגדות!

אין מפלצות במציאות

אז זהו שיש! מספיק לראות את מהדורת החדשות בשמונה בערב כדי להבין כמה אנשים רעים יש בעולם. לא צריך להיות עם פרווה ירוקה כדי להיות מפלצת, אפשר פשוט להיות איש רע! מפלצות לא קיימות בארון או מתחת למיטה, הן נמצאות בחוץ, מחפשות קורבנות, ולצערנו הילדים שלנו יתקלו בחלקם מתישהוא לאורך חייהם אז אולי כדאי להסביר להם שתמיד צריך להיות עירניים, סקפטיים, מעט חשדנים ולהבין שלא כל אחד רוצה בטובתם. זה לא אומר שצריך להפחיד את הילדה בת 4 שאסור לצאת מהבית, בכל זאת אנחנו לא גרים בשכונה של חיילי דעאש, אבל עדיין טוב יהיה אם תקדישו כמה דקות כדי להסביר לילדים שאסור לדבר עם זרים.

אסור לדבר עם זרים

טוב, אז אולי זה קצת מוגזם לא לדבר עם זרים, ואם זו אראלה ממפעל הפיס? אז נכון שאסור באופן כללי לדבר עם זרים אבל מספיק שפעם אחת תעמוד בתור של הקופה בסופר ותקטר על הממשלה עם הבחור שלפניך וכבר הילד יתחיל לשאול שאלות. הבעיה עם חוקים זה שהילד מפרש אותם כמו שהם, וכשהוא רואה אותך אומר "בוקר טוב" לאיש פינוי האשפה בבוקר הוא יתחקר אותך "אבא, אתה מכיר אותו? הוא חבר שלך? אה, לא? אז למה דיברת איתו?? אה? למה?!?!?!". צריך להסביר לילד שהכל בחיים זה עניין של איזונים, מצד אחד צריך להיות חברותי ומצד שני מעט חשדן. אם מישהו מציע לו מסטיק אז לא צריך לחשוש שיש שם פצצה אבל כן כדאי לבדוק תחילה או לפחות לתת לילד אחר שהוא פחות מחבב שיטעם קודם. ככה גם נזהרים מהפצצה וגם נמנעים מבליעת מסטיקים – הרי זה לא בריא, ובסוף עוד יכול לגדול לנו עץ של מסטיקים בבטן.

אם תבלע מסטיקים יגדל לך עץ של מסטיק

טוב זה באמת שקר, ואסור להגיד אותו מהסיבה הפשוטה שמיד אחרי שהשקר נאמר רוב הילדים רצים לקחת מהארנק שטר של מאתיים שקלים ובולעים אותו בתקווה שיגדל להם עץ של שטרות בבטן. רוצים שהילד לא יבלע מסטיקים? תגידו להם שזה פשוט לא בריא ושאם הוא ימשיך לבלוע אותם אז הוא ירגיש לא טוב ותצטרכו ללכת לרופא – רוב הילדים לא אוהבים את הרופא אבל יש כאלו שכן, והבעיה היא שבדרך כלל ליד הרופא יש הרבה יותר מדי אטרקציות לילדים ותמיד יש סיכון שאחרי הביקור הילד יראה את הגלידריה האהובה, את בית המאפה או חס ושלום את הג'ימבורי וירקע ברגליו וישאג בקולי קולות שהוא רוצה להיכנס – אז עדיף שתבואו מוכנים ופשוט תחתכו את הנדנוד בכך שתאמרו שהייתם מאוד רוצים ללכת ולהיכנס לג'ימבורי אך תודה לאל שהוא סגור.

אי אפשר ללכת לג'ימבורי, הוא סגור היום

אין מה לעשות, לעיתים בשעות קשות צריך לשקר שהג'ימבורי, הקיוסק, ואפילו הבית של סבתא סגור היום כשלא רוצים לצאת מהבית. אבל אם כבר שיקרתם אז באמת תעשו את זה בבית ולא מול הדלת של הג'ימבורי כשאתם עומדים מצד אחד ובצד השני גדודי ילדים קופצים על כדורים וששים אלי קרב. אם אתם כבר משקרים, עשו זאת מרחוק! ואם אתם קרובים והילד ראה אז אין לכם מה לעשות – אתם תאלצו להיכנס. אחד הדברים היפים בג'ימבורי (חוץ מזה שהוא מקום מרבץ לאלפי מחלות ילדים נפוצות) זו כמות האמהות ההריוניות המסתובבות בו. לעיתים זה נראה כאילו יש בג'ימבורי יותר אימהות הריוניות מאשר במיון יולדות בבית החולים. זה לא שיש בעיה עם זה, רק שקצת קשה להסביר לילדה בת 3 למה הבטן של האישה ההיא כה גדולה, ואיך היא נכנסה להריון, ואיך התינוק יוצא לה מהבטן – במקרה הזה רצוי לסכם בכך ש-"החסידה מביאה תינוקות, מאמי קטנה. כמה ארטיקים את רוצה שאקנה לך?".

תינוקות באים עם החסידה

אם תמשיכו להגיד לילדים שתינוקות מגיעים עם חסידה אז אל תתפלאו שהילד מסתכל על הבטן של ההריונית ואומר שאמא שמנה. צריך להגיד להם את האמת בפנים ולהסביר שאמא בהריון ושעוד מעט ייצא מהבטן תינוק. רצוי לחסוך מהקטנים את כל הפרטים של איך אמא נכנסה להריון ואיך התינוק מתכוון לצאת משם – די לצרה בשעתה, אם הבנים שלכם לא ילמדו על כך בבית ספר הממלכתי אז רוב הסיכויים שהם יגלו את זה בחדר הלידה וזה בסדר, המיילדת והצוות שלה רגילים לטפל בהתעלפויות ולהציל אנשים מלמות ולעלות השמיימה.

סבא מרחף בשמיים

"סבא בשמיים", "סבא הלך לעולם אחר", "סבא בחופשה" – יש המון תשובות לשאלה הקשה "איפה סבא?!" וזה בסדר, קשה לדמיין סיטואציה בה אומרים לילד בן שלוש "סבא מת! והוא עכשיו שלוש מטר באדמה עם תולעים!" מבלי שהילד יוצא מתוסבך מזה. אין תשובה נכונה או לא נכונה וכל אחד לפי אמונתו יעשה, וכמו שראינו עד כה אמירת האמת היא לעיתים כואבת ולעומת זאת קשה לברוח מהשקרים כי אחד מוליד את השני.

אז מה ניתן לעשות? לומר את האמת ולהתמודד עם התוצאות? לשקר שוב ושוב? ברוב הפעמים אין תשובה אחת טובה שתתאים לכל הסיטואציות – מה שכן ניתן לעשות, וזה לעיתים עוזר, זה להבין שלשאלות הקשות לעיתים יש תשובות פשוטות, ולפעמים הכי קל זה פשוט לומר "אני לא יודע, פשוש שלי." ולסכם בזה. כי מה לעשות, עם כל הרצון הטוב, זו האמת לפעמים, לא?

צילום:cactusbeetroot, ברשיון CC.