כיפה אדומה והזאב – עדכון גירסא

סיפור כיפה אדומה נזקק לריענון. אז הוא קיבל עדכון גירסא ועכשיו כיפה אדומה על ריטלין, הזאב דו קוטבי והסבתא טבעונית שרק מעניין אותה הצייד ישמור על הניקיון.

בוקר אחד, אמא של כיפל'ה הקטנה קראה לה ואמרה: "בואי יקירתי, קחי את המצרכים לסבתא!". כיפל'ה סירבה בהפגנתיות וצעקה מהסלון שהיא לא יכולה כי היא בדיוק באמצע הקליפ של סטטיק ובן-אל תבורי ביו-טיוב. אמא של כיפל'ה התעצבנה ואמרה שתסגור לה את הטלוויזיה אם לא תגיע תיכף ומיד, ועל הדרך שתוריד את הקפוצ'ון שהיא חובשת כבר כמה ימים על הראש כי היא נראית כמו הגנב מבגדד.

כיפל'ה נשפה בבוז ונכנעה. היא התרוממה מהספה, הורידה את הקפוצ'ון שהחלה לחבוש לאחר שראתה סרטונים של הרב זמיר והסכימה לשים במקומו כיפה. כיפה בצבע אדום, כמנהג הרפורמים בגולה.

"מה זה? זה מה שאת שולחת לסבתא?", שאלה כיפה אדומה.

"מה הבעיה?", תהתה האם ופקחה עיניים לרווחה.

"את לא זוכרת שסבתא טבעונית?! מה את שולחת לה קבנוס!??" התרגזה בקול כיפה אדומה והזיזה את אמא בשביל לפתוח את המזווה וממנו לקחה קצת קינואה, עדשים כתומות ועוד כל מיני עלים וטחב שהטבעונים בוודאי אוכלים והכניסה לסל. "גם דוחן! גם דוחן ואזוב מצוי!" המליצה אמא של כיפה אדומה להוסיף לסל אך כיפה אדומה סירבה בתואנה שסבתא אומנם טבעונית אבל עדיין לא כבשה.

לאחר שסיימה לסדר את סל הטנא, יצאה מהבית והלכה לה כיפה לכיוון ביתה של סבתא. עוד בתחילת הצעידה החליטה כיפה אדומה לקצר את הדרך ולעבור דרך היער כי גם היתה חסרת סבלנות וגם בדיוק נגמר לה הריטלין. מספר מטרים לתוך היער פגשה כיפה אדומה את הזאב ששאל אותה מה מעשיה בתוך מקום אפל שכזה. כיפה ענתה שבכלל די אוורירי ונעים ביער ובכל אופן היא בדרכה לסבתא. הזאב הינהן בראשו ואמר לה "בסדר". כיפה עמדה ללא תזוזה, הביטה בזאב ושתקה. הזאב בתמורה הסתכל עליה בחזרה וגם לא אמרה דבר. שתיקה גדולה ריחפה באויר עד שעברו כמה שניות והזאב רגז: "מה יש לך? לכי! קישטה!". כיפה אדומה הביטה בפליאה בזאב ואמרה: " אתה בטוח שאתה רוצה לחכות עד שאגיע לסבתא ואז לטרוף אותי? למה לחכות ושלא תטרוף אותי עכשיו?!".

כיפה אדומה גלגלה עיניה בחוסר חשק ופנתה לדרכה. הזאב שראה אותה הולכת ומתרחקת החליט שנשבר לו מ-"חלי ממן" והחליט לשבור את הדיאטה. אץ רץ הזאב לכיוון ביתה של סבתא כדי להקדים את כיפה אדומה ולהפתיע אותה. "אם כבר לשבור את הדיאטה אז שזה יהיה עם הרבה בשר", חשב הזאב, "כמו בפליאו יימח שמם". פתח הזאב את הדלת, וקפץ לטרוף את סבתא לא לפני שפיזר עליה מעט מלח כדי שתהיה כשרה על פי הרבנות של מחוז בלז באירופה.

לאחר מספר דקות גם כיפה אדומה הגיעה לביתה של סבתא, רק שלה לקח יותר זמן והיא סיימה את הדרך מתנשפת ומיוזעת. "אני חייבת דיאטה," חשבה לעצמה, "אחרת יקראו לי פרה אדומה ולא כיפה אדומה". לאחר שהסדירה את נשימותיה פתחה את הדלת ונכנסה. הזאב שכבר היה לבוש בבגדים של סבתא, חיכה לה במיטה בשקט אך בחוסר סבלנות מכיוון שהבגדים לחצו על הסרעפת והשלפוחית וגם מכיוון שהם הדיפו מריח הנפטלין.

"סבתא," התקרב כיפה אדומה ופנתה אליה, " את נראית קצת מוזר… למה יש לך עיניים כל כך גדולות?" שאלה. הזאב רצה לענות שזה גנטי אצלהם במשפחה. מעין סיפור אהבה בין סבתא-רבא שלו לבין שימי תבורי שהתפוצץ, אבל הוא בחר שלא להרחיב בעניין ורצה לזרז את התהליך ולכן ענה שהן בשביל לראות אותה.

"ולמה האוזניים שלך כל כך גדולות" שאלה כיפה אדומה והזאב רצה לענות שזה ממש מעליב אותו כל החקירה הזו ושהוא הרבה יותר מאוזניים, יש לו גם נשמה, אבל בסוף הוא החליט לסתום את הפה ולענות שזה בשביל לשמוע אותה.

אך כששאלה כיפה אדומה למה השיניים שלו כל כך גדולות הוא כבר איבד את זה לגמרי. זיכרונות מודחקים מהיסודי עלו בראשו, תמונות בהן הסתובב בבית הספר עם רסן בזמן ששאר הזאבים הצעירים צוחקים עליו. הוא לא יכל לשאת את הזיכרון הכואב, לא הצליח לשלוט בעצמו, ומיד קפץ וטרף את כיפה אדומה בביס אחד.

לפתע דפיקה בדלת.

"מי שם?", שאל הזאב ומיד נענה: "זה אני הצייד".

מה הוא רוצה הדביל? חשב לעצמו הזאב. אין לו עבודה? אין לו איזה דונאט לאכול? "אני לא בבית!" ענה הזאב בקול נשי והצייד בתמורה היסס לכמה רגעים ולבסוף התרצה. אמר להתראות, סליחה על ההפרעה, הסתובב וחזר על עקבותיו. כמה צעדים לפני שיצא מגינת הבית של סבתא עצר לפתע הצייד. עיניו קלטו משהו שנראה מעט מוזר. איך יכול להיות שאין אף אחד בבית אם הקלנועית של סבתא בחניה?!

תוך שניות פרץ הצייד את הדלת של הבית ונכנס פנימה. הוא תפס את הזאב, צעק לו "ווקף עלא בטוחק" ולפני שהאחרון הספיק להגיב הוא הוציא מצט'ה שגנב מהמחסן של המילואים, חתך את הבטן של הזאב והוציא את סבתא וכיפה אדומה.

סבתא וכיפה אדומה שמחו וצהלו. הן הלכו להתקלח כי בכל זאת הן היו בבטן ונראו כמו מסצינות של "הנוסע השמיני" שירדו בעריכה, ולאחר מכן ישבו לאכול מסביב לשולחן. רגע לפני שהחלו לאכול לקחה סבתא כוס והקישה עליה עם סכין. היא ביקשה להודות לצייד על מעשה הגבורה, הוא הסמיק מצידו, ולאחר מכן הוסיפה שעם כל הכבוד היא לא מתכוונת לשלם על הדלת שהוא שבר, ושמחר יביא חברת ניקיון כי יש עדיין שאריות דם על השטיח. אין מה לעשות, מעשי גבורה הם אומנם קשים לעשייה, אך לנקות כתמי דם מספת בד חיוורת זה כבר על תקן הבלתי אפשרי.

סוף.

צילום:Dizzymonogatari, ברשיון CC.