יומני הנסיך – למה ילדים לא אוהבים להתקלח?

הנסיך רק רוצה לחזור הביתה ולשחק בחול שאסף בגן. הוא פיזר בכל מקום, שיחק והשתולל, אבל בדיוק באמצע הכיף ההורים הפריעו והכניסו למקלחת. פלא שהוא התנגד למהלך?

יומני הנסיך, השנה 2017, ויש לי ריח של פצ'ולי וניל ופסיפלורה. כן, התקלחתי. שוב לא הצלחתי לשמור על הדבר הכי חשוב שאני אוסף בשקיקה כל יום מהחצר של הגן – חול. משום מה אבא ואמא לא מבינים שבכל השעות שאני בעבודות כפייה בחצר של הגן אני בכלל עסוק בלגנוב כמה שיותר חול בכיסים, בנעליים, אפילו בשיער, מבלי שהגננת תבחין כדי שיהיה לי מספיק לשחק בסלון בבית. וזה לא קל. אני לא נהנה לסחוב חול בתחתונים כל היום, אבל אחרת איך אשחק בבית? נמאס כבר ממשחקים עם סוף ידוע מראש! נגיד, לגו או פליימוביל. אחרי שסיימת לבנות את המכונית מלגו, תחנת כיבוי אש מלגו או בית האבות לכלבי נחייה מלגו אין לך לב לפרק את הכל מחדש אז יוצא שאני פשוט עומד ומסתכל עליהם מונחים על המדף כמו במוזיאון. עם חול זה אחרת. עם חול אני מתפרע, חול זה חופש! פלא שאני מפזר אותו בכל פינה בבית?

לא הרבה יודעים אבל פעם, לפני הרבה שנים, אף אחד לא התקלח. כולם הסתובבו מסריחים ולאף אחד לא היה בעיה עם זה. עד שהגיע איזה נודניק אחד, כנראה עם רגישות יתר לחום או בעיה בבלוטות הזיעה והחליט שהוא לא יכול יותר – הוא חייב מקלחת. אז הוא המציא את המקלחת, והסבון והשמפו והדאודורנט ועוד כל מיני דברים שאם הם מגיעים לעיניים ממש שורף ואז צריך לצרוח. נו באמת, אם אלוהים היה רוצה שנריח טוב מבית השחי הוא היה עושה שיפיץ ריחות של סחלבים ולא של עדר בואשים שנס על נפשו. אבולוציה רבותיי לא צריכה את "ללין" או "סבון של פעם" בשביל לעשות את העבודה שלה, אם היא לא עשתה שום שינוי עד עכשיו סימן שהיא רוצה שתסריחו.

גם כל טקס המקלחת קצת פרימיטיבי לדעתי. זה שבשנת 2017 עדיין מודדים את החום של המים עם המרפק זה פשוט מזעזע. סליחה?! אלא אם כן בלעתם תרמוסטט אתם לא יכולים באמת לדעת אם זה חם או קר. ואם כן, אז בפעם הבאה שיש לי חום אני מבקש שתבדקו לי את המצח עם המרפק ולא תרוצו לדחוף לי כל מיני דברים למקומות שהשתיקה יפה להם.

עם זאת, אמא היקרה שלי מנסה לפחות להנעים לי את השהייה באמבטיה עם צעצועים וסבונים חדשים. בד"כ זה בסדר אבל אתמול היא הופיעה עם סבון של פיות שקנתה בסופר. נחרדתי. מסכנות הפיות. מה הן עוללו כדי שיסחטו מהן כל כך הרבה סבון? זה יותר גרוע מאותה ארוחת ערב שהיא ניסתה לשכנע אותי לאכול מרק רגל, יאק! נגמרו האיברים בגוף להכין מהם מרק אז הגענו לרגליים?

מעבר לזה, למה צריך גם סבון, גם שמפו וגם מרכך? גם ככה בסוף יוצא קצף מכולם – מבחינתי שתשתמש בנוזל כביסה. פעם אחת היא אפילו הביאה בקבוק עם מקל שבקצה שלו היה עיגול עם חור. היא נשפה בו ויצאו ממנו בועות. יווו כמה שאני אוהב בועות יווו, אני מכור אליהן, רציתי לפוצץ כל אחת מהן, צרחתי מאושר בכל פעם שהיא נשפה ויצאו עוד בועות. עד שכמובן בועה אחת נכנסה לי לעין, ואז צרחתי בקולי קולות בגלל שזה שרף. אני שונא בועות!

בבית יש גם איזושהי בעיה של רגישות עם הברז של המים באמבטיה. אמא למשל, פותחת את הברז, נותנת למים לזרום עד שהם מגיעים לטמפרטורה הרצויה, ואז מכוונת אליי ונותנת להם להישפך בעדינות על הגוף שלי. היא מתחילה באצבעות של הרגליים, עולה לבטן ובסוף מקרצפת ושוטפת לי את השיער. הכל בצורה רגועה ונינוחה עד כדי כך שלפעמים בא לי לתת לה טיפ בסוף המקלחת.

אבא, לעומת זאת, זה משהו אחר לגמרי. כשאני שומע שהוא מקלח אותי הערב אני ישר נכנס למגננה. בדרך כלל אני כל כך מתנגד לו עד שהוא צועק לאמא מרחוק "מאמי! בואי תעזרי לי! הוא שוב עושה לי עמונה!" . אם מקלחת עם אמא היא רגועה ושקטה אז אצל אבא זה קצת מרגיש כמו חקירה של השב"כ. הוא מפשיט אותי בשלוש שניות כמו בננה, מרים ושותל אותי בתוך האמבטיה הקרה, פותח את הברז במלוא העוצמה, חם, קר, זה לא משנה לו, ומתיז עליי זרנוקי מים כמו ביחידת פיזור ההפגנות של המשטרה. אני אומר לכם, הכח משחית.

מה שמוזר בכל התהליך של המקלחת זה שעד שההורים מצליחים להכניס אותי לשם, וכשנהיה ממש כיף ונעים, הם מתעקשים להוציא אותי ממנה. ומה מחכה לי אז? לא דוד חיים, לא אייפון, לא כלום – רק המיטה הארורה ושירי לילה טוב, פלא שאני מתנגד גם לצאת ממנה? גם כל המעברים האלה, לתוך המקלחת ואח"כ מחוצה לה, זה מתיש. ההורים צריכים להיות יותר אפקטיביים, אם הם רוצים שהילדים לא יתנגדו לצאת מהמקלחת, שפשוט ירוקנו את המים, יביאו שמיכה וכרית, יזרקו איזה דובי, ויתנו לנו פשוט לישון שם!

צילום:Telmah Hamlet, ברשיון CC.