שפוף, מיואש ובלי קליטה: גבר בחדר מיון יולדות

"אתן הנשים פשוט צריכות להתאפק יותר ולהפסיק לרוץ לבית חולים על כל ציר קטן. אין לכן לב? ואם התבלבלתן וזו רק בעיית עיכול קטנה? לא חבל על הדלק ועל האוזון?", אני נסחב פעם אחר פעם לחדר המיון בגלל צירים מדומים וכל מה שאני רוצה זה שיניחו לי לנפשי. עזרו לי

מסתבר שלא צריך ללמוד שבע שנים רפואה בשביל להגיע כל יום לבית החולים, אפשר פשוט להיכנס להריון ולהיסחב אחרי אהובתך למיון יולדות, לרוב בשעות הערב, ובדיוק כשגיא פינס מתחיל לדווח על קטלוג בגדי הים החדש של "ספורטס אילוסטרייטד".

בצירים הראשונים הבית כולו הוקפץ כבמבצע צבאי ופעלנו על פי ההוראות שקבענו מראש ונכנסנו לפאניקה. אומנם זה היה מוקדם מהצפוי אבל אם יש צירים אז התינוק כנראה מתחיל לצאת – הולכים ללדת! לקחנו תיקים, לבשנו מעילים, שמנו אוכל לכלב, הכנתי כריכים וחטפתי צעקות על זה שדווקא עכשיו אני חייב לאכול –  התגובה הטבעית שלי היתה להיחנק והדבר היחיד שניחם אותי זה שגם ככה אנחנו בדרך לבית החולים. נסעתי כמו מטורף לבלינסון שבפתח תקווה וכל הזמן חששתי שהיא תלד באוטו – איך לעזעזל אני אמור לחתוך את הטבור עכשיו ואיזו שטיפת מכוניות תסכים לקבל אותי אחרי כל זה?!

כשהגענו לדלפק של המיון, מתרגשים ומתנשמים מהריצה, פגשה אותנו מזכירה ישנונית ששאלה אם זו הפעם הראשונה והאם אנחנו בטוחים שאנחנו רוצים להיכנס – לא הבנתי על מה ולמה האזהרה, אומנם הצירים מעט נרגעו אבל בכל זאת נסענו דרך ארוכה וגם ככה הדבר הכי אטרקטיבי כרגע בפתח תקווה זה מיון יולדות עצמו – אז נשארנו.

בכל הפעמים היו אלה אזעקות שווא של צירים מדומים ונאלצנו לחכות שוב לדני דין הרופא שכל פעם יצא למשימת חילוץ תינוק כזה או אחר. בדרך הכלל בני הזוג מתנהלים כאיש אחד בזמן ההמתנה, האישה מתלוננת שלא נוח לה ואתה מתלונן שהטלויזיה תקועה על ערוץ 33 ואין שלט. הרבה גברים מסביב, חלקם מנסים לישון על הספסל בתנוחת עובר, חלקם צועקים בנייד וחלקם בפייסבוק אבל זה לא משנה על איזה גבר תסתכל, לכולם תהיה אותה מחשבה טורדנית בעיניים – מאיפה אני משיג עכשיו מטען לאייפון?

עם השעות גם הרעב מתחיל להציק ולצערך הדבר היחידי שממשיך לפעול בשעות הללו בפתח תקווה זה הרמזורים. מכונות מזון עם מחירים מופקעים מפוזרות לכל עבר ורק חסר שילוט הכוונה באיזו קומה ניתן לעבור ניתוח למכירת כליה בשביל לקנות קבוקים. אתה מנסה לא להישבר ולחשוב כלכלי, אבל בסוף אתה נכנע ורוכש מהשקלים הבודדים שבכיס את השוקולד היחידי שאתה יכול לממן – "טוויסט". כידוע לכל, שוקולד "טוויסט" הוא היחידי מבין חטיפי "עלית" שהונדס שנים רבות על ידי מדענים בכדי למצוא את הנוסחא המושלמת שתביא לכך שגם החטיף וגם העטיפה שלו יהיו באותו הטעם.

אין ספק שבשעות הקשות הללו תפקידך כבן זוג הוא להרגיע ולומר שזה באמת בסדר שהגעתם למיון שוב פעם לחינם, וזה ממש בסדר שהצירים נחלשו ונעלמו – אין האשמות, אתה רק מבקש שפעם הבאה לפני שעוזבים את הבית ננסה לפעול לפי הספרים ולא לפי האינטואיציה. אתן הנשים פשוט צריכות להתאפק יותר ולהפסיק לרוץ לבית חולים על כל ציר קטן. אין לכן לב? ואם התבלבלתן וזו רק בעיית עיכול קטנה? לא חבל על הדלק? ועל האוזון? מה נשאיר לילדים שלנו אם נהרוס את כדור הארץ הזה בשביל צירים מדומים. תשתו קצת מים, תאכלו חתיכת עוגה ותחכו קצת, זה לא נורא להגיע עם צירים מתקדמים לבית החולים, וגם אם נצטרך ללדת באמצע כביש החוף אז נפעל בגבורה על פי ההוראות של מד"א ולי יהיה ממש נחמד להתראיין ל-"צינור לילה" על כך שיילדתי את הבן שלי והתעלפתי כולה רק פעם אחת.

באחד הערבים אפילו העזתי לעמוד על שלי והכרזתי שאני לא יוצא מהבית לפני שאנחנו משוכנעים שהולכת להיות לידה. להפתעתי הסכימו איתי ואמרו שאנחנו בהחלט נפעל כך כשאני אהיה בהריון – אבל עד אז כדאי שאפסיק לעצבן ואתניע כבר את האוטו אחרת אצטרך ליילד את התינוק בצומת מורשה.

צילום: .Jean-Paul P.G, ברשיון CC.