[טור דעה] שומרים על הפרופורציות עם חומרים משמרים

בכל פעם שמשודר תחקיר בטלוויזיה ההורים נבהלים. אסור לאכול חומוס, אסור לאכול חזה עוף, אסור לנשום ועוד. לפעמים זה מוגזם. צריך לשמור על הילדים שלנו, אבל לא פחות חשוב לשמור על פרופורציות.

ברגע שהגעתי למצב שאני מורח לעצמי פרוסת לחם עם חומוס במטבחון של העבודה ומישהי מהקצה השני קופצת לעברי וזועקת "לאאאא!!!" הבנתי שכולם התחרפנו לגמרי. "אתה יודע כמה חומרים משמרים יש בזה?" היא אמרה, ואני בעיני עגל עם פה פעור, מוכן לתקוע ביס, עצרתי. הסתכלתי עליה, סגרתי את הפה ושאלתי כמה. "הרבה!" היא אמרה. הרמתי כתפי וויתרתי, לא רציתי להיכנס לזה ולקחתי פרוסת לחם חדשה ומרחתי עליה שכבת שוקולד עבה של ממרח השחר. עיניה של המזדעקת כמעט יצאו מחוריהן, אבל לפני שהיא הספיקה לומר לי כמה רעל אני מכניס לגוף שלי כבר הכנסתי את כל הפרוסה לפה ולעסתי. זהו, אם הגורל שלי זה לעבור לעולם הבא בגלל צריכה של כף שוקולד אז כנראה ככה סיפור חיי צריך להסתיים.

נזכרתי בסיטואציה הזו במהלך סיור שהוזמנתי אליו במפעלי צבר לפני כמה זמן. כן, זה שאוכלים באהבה או שלא אוכלים בכלל.  האנשים מצבר אספו כמה מובילי דעה (לא כל כך מתחבר למונח, אם רצו באמת את המוביל דעה בבית הזה אז היו צריכים לקרוא לאשתי) וביקשו שניתן דעתנו על החומוס, על הסלטים ובאופן כללי על המצב הביטחוני במזרח התיכון.

כבר בדקות הראשונות הם חשפו את הקלפים והבהירו שקטגוריית החומוס חטפה מכה בזמן האחרון מכל מיני תחקירים שליליים על אוכל מעובד וכו'. חומוס צבר יצאו דווקא עם ציונים טובים בתחקירים אבל כנראה שחלק מהחברות לא וכשחברה אחת נותנת פוקוס שלילי לענף אז כולם מתחילים לסבול. החבר'ה מצבר הסבירו ממה מכינים את החומוס, הראו את השלבים ותהליכים, ואיך הכל נקי ומסודר במפעל אך מההתחלה הודיעו שגם הם משתמשים בחומרים משמרים ובחומוס שלהם יש עד 0.15% חומר משמר מסוג פוטסיום סורבט שאמור לעכב את הגדילה של עובש ושמרים (או משהו כזה… בכל זאת, זה בלוג הורות ולא בלוג על כימיה).

מיותר לציין שנתנו לנו לטעום מהחומוס. אל תסחפו, לא הרבה, וגם אם היו נותנים לנו לקפוץ ראש לתוך מערבל החומוס עם בגדי ים לא הייתי יכול כי הדיאטנית מרשה לי רק 3 כפיות חומוס ביום. בכל מקרה, בקשר לטעם – בואו נהיה אמיתיים, זה לא אבו חסן או חומוס עוזי, אבל החומוס טעים. אין מה לעשות, כשצריך להכין חומוס שישרוד כמה שבועות על המדף במקרר ולא יהיה חד פעמי או שיתקלקל יום למחרת, זה גובה מחיר בטעם אני מניח. למען האמת, זה גם החומוס שאנחנו קונים בבית. לא בגלל שזה צבר, אני אפילו לא ידעתי שאנחנו אוכלים חומוס צבר בבית עד ששאלתי את אישתי לפני הסיור.

העניין הוא שלאורך כל הסיור לא הצלחתי להשתחרר מהמגננה של חברות המזון מול זעקת הציבור נגד חומרים משמרים. אני קצת מרגיש שאנחנו, הצרכנים, מעט צבועים. אנחנו מעשנים, נושמים פיח של מכוניות, נמצאים בסטרס, אוכלים יותר מדי, ישנים מעט מדי, קרובים מדי לסלולרי, אבל מספיק שמפחידים אותנו קצת ואנחנו ישר מאבדים את העשתונות – כמו זו, המזדעקת מהפסקה הראשונה.

אני חושב שאני אוכל סדר גודל של 3-4 כפות חומוס בשבוע (מאז הדיאטנית הרבה פחות) ובין הכריכים שאני שולח עם הילדה לגן יש גם כריך עם חומוס ופסטרמה. כן, פסטרמה! האויב הכי גדול של האנושות בחודשים האחרונים. הדאעש של המזון המעובד. שתי פרוסות פסטרמה בשבוע זה לא מה שיפיל אתכם, או את הילדים שלכם. תשאלו כל דיאטנית מצויה. ברור שלהכין הכל בבית ובלי חומרים משמרים זה יותר טוב, אין ספק. אבל באורח חיים המהיר וחסר הזמן שאנחנו חיים בו, אין מקום לסנדביץ פסטרמה עם קצת חומוס!?

צריך לקחת הכל בפרופורציות, תשנו טוב אבל לא יותר מדי שלא יכאב לכם הגב, תהיו רגועים אבל לא שאננים, תשתו מים אבל לא יותר מדי כדי שלא תחסרו במלחים, גם סיגריה אחת או שתיים מדי פעם לא תהרוג אתכם. תאכלו, תשתו, תהנו – אבל הכל במידה. וכן, זה בסדר גם לאכול מקדונלדס פעם בכמה זמן, או אפילו חומוס. מקופסא.

זו אינה פרסומת לחומוס. לא איכפת לי איזה חומוס אתם אוכלים בבית, מבחינתי תאכלו בכלל טחינה. או שוקולד השחר. (וזו גם לא פרסומת לשוקולד השחר. מבחינתי תאכלו נוטלה).

אקיצר, הבנתם.

צילום: אבא הורמונלי, כל הזכויות שמורות.