מה גברים חושבים על הגוף של האישה בהיריון?

"תקשיבו, זה לא משנה לנו בכלל אם האישה בהיריון או שהיא סתם עלתה במשקל, גם ככה אנחנו הגברים פחות מתמקדים בבטן כשאנחנו במיטה, יש בליטות אחרות בגוף שיותר מעניינות אותנו באותו הרגע". מוחי קודח ממחשבות על הגוף הנשי

הרצל לא מפסיק לדבר ולהתלונן מהרגע שאמרתי לאיזו כתובת לקחת אותי. "המזל הגדול שלי זה שלנבלה יש גוף מבטון, אתה מבין? גם כשהיא בהריון היא עדיין כמו נמרה!", הוא מדבר בקולי קולות מבלי להסתכל על הכביש ואני מחזיק חזק את חגורת הבטיחות, כבר ספרתי עשרים עברות תנועה ועשר עבירות על אמנת ז'נבה. "מה איתך? מדליק אותך בטן של סוסה או שאתה מהעדינים?!?". אני מנסה להעמיד פנים שאני בוהה בעננים מבעד לזגוגית החלון שלצידי ומקווה שהשאלה הזו תעבור לי מעל הראש כמו כל שאלה שנשאלה בעשר הדקות האחרונות והוא פשוט ימשיך לדבר אל עצמו. הוא לא ממשיך ויש שתיקה. הוא לפתע מסתובב אליי ושואל "למה אתה לא עונה? ביישן?!". אין דרך להימלט ואני כנראה אצטרך לדבר. אני לוקח נשימה ארוכה ומתחיל להסביר לו שאם זה באמת מעניין אותו אז לדעתי אין הבדל בין אישה בהריון לבין אישה רגילה מהישוב. הוא שואל על איזה ישוב מדובר ואני מתעלם. אני ממשיך ואומר שלדעתי כשבחור פוגש בחורה אז תמיד יש את השלבים הראשונים של ההתאהבות והפרפרים בבטן אבל עם הזמן הם לאט לאט מתפוגגים ואז במידה ומתפתחת אהבה נשארת לזוג כימיה טובה ומזוקקת – וזה מה שבאמת חשוב בזוגיות. המראה החיצוני לא באמת משנה אחרי כמה חודשים ביחד. זה לא משנה אם היא בהריון או שהיא סתם עלתה במשקל, ברגע שיש את הכימיה הרגשית והיצרית הזו ביניכם תמיד יתחשק לך לבוא אליה וללחוש לה באוזן – "תזוזי כבר יא שמנה!! תחזרי לסוואנה!!!!" – המונית נעצרת לפתע בחריקת בלמים והרצל מוציא את הראש מהחלון וצועק על גברת שמנמנה ומבוהלת שמחזיקה קרואסון בשקית נייר. "היא למשל, לא בהריון! היא סתם שמנה!! תמשיך תמשיך, דיברת יפה… כימיה…" הוא ממלמל וממשיך לדהור ולהקפיץ הולכי רגל במעברי חציה. אני חושב שחשתי רשרוש קל בלב.

אני מחליט לתת עוד צ'אנס למין האנושי וממשיך להסביר להרצל שבהריון הקודם אני העליתי במשקל כמעט כמו אשתי וחוץ מזה שהיה לנו קשה להתחבק בגלל הבטן של שנינו אז השמנמנות כמעט לא השפיעה על מה שהרגשנו אחד כלפי השנייה. התחושה הפנימית שלנו היא זו שהייתה חשובה. אני לא מאמין בזה שנשים בהריון קורנות יותר או סקסיות יותר. אני מאמין שאם האישה שמחה ורגועה אז זה משפיע גם על החיצוניות שלה ואתה בתור הבן זוג שלה תתאהב בה ותימשך אליה כל יום מחדש גם היא בתחילת ההריון, חודש שישי או בחודש תשיעי פתיחה של שתיים. ולעומת זאת גם ההיפך הוא הנכון. אם האישה כעוסה וממורמרת זה רק ירחיק ביניכם וזה לא משנה אם היא שמנה או שהיא דוגמנית מסלול שכל היום אוכלת חתיכת – "חרא! זבל! מי נתן לך רשיון, יא דגנרט?!!" צועק הרצל על זקן בקלנועית וחותך שלושה נתיבים מבלי להסתכל. "מה אמרת על הדוגמנית?" הוא שואל.

בשלב הזה אנחנו כבר די קרובים למקום העבודה שלי ואני מחליט שדווקא יש יום יפה בחוץ וזה יהיה בסדר גמור אם נעצור פה ואמשיך לעבודה ברגל. זה גם יהיה טוב לי לקבל קצת אור יום ולא אור של פלורסנט וגם לא אקפח את החיים שלי בתאונת שרשרת. הרצל חותך רוכב אופניים ועוצר בחריקת בלמים את המונית. אני מתחיל להרפות לאט לאט מחגורת הבטיחות ומתחיל לנשום חזרה בקצב סדיר. כשאני יוצא החוצה ומשלם לו הוא ספק שואל ספק צועק עליי "אז מה אני יכול לאחל לך, יא מאוהב שכמוך?! שתהיה לכם לידה טובה בעזרת השם יתברך!!". אני מחייך ומודה לו. "ומה אני יכול לאחל לך הרצל?" אני שואל. הוא מדליק סיגריה, מסובב את ההגה, ותוך כדי התחלת נסיעה ומבלי להסתכל במראות הוא מנופף לי וצועק "שלא יגלו שאני בשלילה!".

צילום: David Leo Veksler, ברשיון CC.