יום האם: גם האבות רוצים יום מיוחד
"אז נכון שאין לנו סיפור טוב על הנקה אבל אל תשכחו שמישהו צריך לצלם את הילדים במסיבות חנוכה בזמן שאתן רוקדות איתם, נכון?", החלטתי שגם לנו הגברים מגיע יום האב, ויש לי גם הצעה מקורית מאוד
העולם מתחלק לשני סוגים של גברים. גברים נועזים ללא חת עם סכין בין השיניים שאוהבים אטרקציות וסיכונים וגברים מיושבים שהולכים על הבטוח. בזמן שהגברים המיושבים יתלבטו אם לשים כפית אחת או שתיים בנס קפה שלהם ובתוך משרד רואי החשבון הממוזג שלהם, הנועזים יעשו צניחה חופשית, יצללו עם כרישים וילכו עם הילדה בלי מוצץ לקניון. חוד החנית של הנועזים, האלפיון העליון של הנטייה להתאבדות, יסתכנו ויעזו להעיר לאישה בהריון באמצע ארוחת הערב המשפחתית שלדעתם טוב שביטלו את יום האם – או במילים אחרות "רציתן שוויון, לא? בבקשה – קיבלתם את יום המשפחה!!".
וכמו ש-מופאסה ממלך האריות של דיסני לא הבחין בעדר הבאפלו השועט לכיוונו ורומס אותו, כך גם אותם הגברים הנועזים לא יבחינו ברכבת המשא המתקרבת אליהם בצורה של אישה הריונית וכעוסה. "אתם סחבתם אותם בבטן תשעה חודשים?!", "אתם קמים באמצע הלילה להניק אותם?!", "לכם נדפק הגוף אחרי הלידה?" – האישה תשתמש, ודי בצדק, בכל ארסנל ההריון והלידה שחוותה בשנים האחרונות ותירה חצים לכל עבר עד אשר הגבר הנועז שמולה ינמק ויתכנס בתוך עצמו כמו חשופית.
…נכון, אני מודה ומתוודה, נעשו טעויות לאורך הדרך – מוצצים נפלו לרצפה ולא הורתחו, בגדים כובסו עם אבקת כביסה רגילה ולא של תינוקות וגם אני התבלבלתי ומרחתי לתינוק קרם פנים במקום משחה להחתלה בימים הראשונים.
אני לא כזה חלילה, ולא רק בגלל שאני מפחד. אני מסכים לחלוטין שילד לא יכול לגדול בלי אמא. לאמא יש רוך, הבנה, חום ואהבה שלנו הגברים לעולם לא יהיה, ואולי זה דבר טוב, כי צריך שמישהו יאזן את הכל ובזמן שהאמא שמה גבולות כדי שישמרו על הילד, האבא לעומת זאת צריך לעודד אותו לשבור אותם ולהגיע להישגים חדשים. זה לא שאנחנו הגברים נותנים פחות חום ואהבה, אנחנו פשוט עושים את זה אחרת. וזה בכלל לא עניין של מגדר ומין, גם בזוגות חד מיניים יש אבא ואמא, באופן טבעי כל אחד מהבני הזוג לוקח על עצמו תפקיד מסוים וממשיכים עם זה לדיראון עולם או כמו טבחים בצבא – מתחלפים שבוע שבוע.
אבל אם מדברים על שוויון והחזרה של יום האם, אז למה לא מדברים על ציון יום האב?! אני לא רואה שום בעיה להוסיף עוד יום אחד קטן ומסכן בשביל לציין מיעוט משוקץ ומקופח כמונו האבות. מה קרה? אם יש ראש השנה לאילנות אין שום סיבה שלא יהיה גם יום חג לאבות! מתי מישהו בכלל ראה שקדיה בפעם אחרונה?!
עלינו האבות הוטל התפקיד החשוב להיות עזר כנגדכם בתהליך ההריון והלידה – אנחנו עוזרים, מסיעים, קונים, מטפלים, קופצים לקנות לכם לאכול בשתיים בלילה סמבוסק גבינה, ובעיקר מרגיעים אתכם – אומנם רוב הפעמים אנחנו עיצבנו אתכן מלכתחילה אבל עדיין תפקיד ההרגעה הוא עלינו. אז נכון שאין לנו סיפור טוב וסקסי כמו לידה והנקה אבל אל תשכחו שמישהו בכל זאת צריך לצלם את הילדים במסיבות חנוכה בזמן שאתן רוקדות איתם, נכון? ומישהו צריך לחזק את המערכת החיסונית של הילדה ולשכוח לקחת לה מעיל בחורף לגן, לא? ולאבא הרי זורמים בדם גנים של חשמלאי ואינסטלטור וזה בסדר אם הוא יתחשמל וייפצע בזמן שאתן מבקשות שהוא יחליף בית מנורה ויתקין מדפים לכל הספרים שהתינוק גם ככה לא יכול לקרוא – אנחנו לא צריכים יום אחד, אנחנו צריכים שבוע!! חול המועד לאבות, על היותנו עוזרים נאמנים ומעט בלתי מוערכים ולו רק בגלל שבלוטות החלב שלנו בפטמות הפסיקו לעבוד איפשהו לפני 2-3 מליוני שנה באבולוציה.
נכון, אני מודה ומתוודה, נעשו טעויות לאורך הדרך – מוצצים נפלו לרצפה ולא הורתחו, בגדים כובסו עם אבקת כביסה רגילה ולא של תינוקות וגם אני התבלבלתי ומרחתי לתינוק קרם פנים במקום משחה להחתלה בימים הראשונים. אז אפשר להציע פשרה, במקום לגשת למשרד הפנים ולבקש לקבוע יום אב חדש מהניילון אנחנו נשתמש במהלך השנים הראשונות באחד הימים שקיימים כבר בלוח השנה ועם הזמן נתקדם ונפעל לציון יום חדש לגמרי. בדרך הזו נוכל ללמוד ולהתפתח לתוך המעמד המיוחל ולקבל רשמית את יום האב בטקס רשמי עם נשיא המדינה ובליווי שתיה וכיבוד. עד אז, עם כל הטעויות שאנחנו האבות עשינו וממשיכים לעשות זה, ולמרות שגם אתן לא חפות מטעויות אבל בטוח יודעות להסתיר את זה יותר טוב מאיתנו, נראה לי אך טבעי שנשתמש ביום היחידי בשנה שהסליחה שלנו באמת יכולה להיענות בה – תשעה באב.
צילום: Filter Collective, ברשיון CC.
