יום האישה 2016

מחשבות על יום האישה, על נשים ובעיקר על הבת שלי שבלי לשים לב תהפוך בעוד כמה שנים לאישה בעצמה.

היא בת חמש והיא רוצה להיות טייסת קרב. גם קוסמת היא רוצה להיות.
גם פיראטית, עיתונאית, רופאה, מורה, אסטרונאוטית וגם ראש ממשלה חס ושלום.
כל יום היא רוצה להיות משהו אחר, ובכל יום היא גם פועלת לשם כך.
כשהיא רצתה להיות גננת היא העמידה את כל הבובות ואותי בשורה והתחילה לחלק הוראות.
יום למחרת היא החליטה להיות שפית והוציאה את כל הכלים מהמגירות, כולל הכלים של פסח.
שבוע לאחר מכן רצתה להיות קוסמת וצפתה שעות ביו-טיוב עד שהתאכזבה לגלות שקסמים לא באמת קיימים והכל רק אחיזת עיניים.
אבל זה לא משנה מה היא בחרה להיות באותו השבוע,
היה ברור לה שזו החלטה שלה,
ושאין לאף אחד זכות או קדימות על פניה,
בין אם הוא נולד בן או בת.

הילדה שלי בת חמש.
היא בת חמש והיא אוהבת לשחק בבובות. גם במכוניות. ולצערי גם בטלפון שלי.
היא אוהבת משחקי חשיבה וגם משחקים פיזיים.
היא אוהבת לשחק לבד, עם חברות. וגם עם חברים.
היא אוהבת לרוץ, לקפוץ, למסור, לחטוף, לבעוט, לצעוק, להשתלט, לוותר, לכוון, לנטר, לנצח והיא נהנית מכל רגע.
לילדה שלי יש את החופש המוחלט לבחור איזה משחק לשחק,
עם מי לשחק אותו,
באיזו דרך לשחק אותו,
ואף אחד לא יכול להכריח אותה לשחק אם היא לא רוצה.

הילדה שלי יכולה לעשות הכל,
וזה לא משנה אם היא בת חמש או בת שלושים וחמש.

–
יום האישה 2016