יומני הנסיך – איך מרגיש ילד שתופס את ההורים על חם?

הנסיך רק רצה לשתות מים, אך מכיוון שאף אחד לא נענה לתחנוניו הוא נאלץ לקום מהמיטה ולהעיר את ההורים, אך אז נגלה אל מול עיניו מחזה שערורייתי שאותו לא ישכח לעולם.

יומני הנסיך, השנה 2017, והיום הגיע לסיומו עידן התמימות. רשמית עזבתי עולם שכולו טוב ונכנסתי היישר לתוך עולם של שקרים, תועבה וזימה. אני כולה בן שנתיים ואני יודע שהמחזה שנגלה לעיניי באישון לילה ימשיך ללוות אותי שנים ארוכות ואף לאורך שארית חיי. הבטן שלי עדיין מתהפכת בכל פעם שאני חושב על זה – אני פשוט לא מאמין שראיתי אותם עושים את זה. ביחד. במיטה. כל כך הזדעזעתי שהוצאתי עוד ארבעה מוצצים מהסליק שלי, אני מרגיש שהיום אני צריך תגבורת.

אז מה קרה בעצם? בואו נחזור כמה שעות אחורה. השעה מאוחרת בלילה, כולם ישנים בנעימים ואני מרגיש דגדוג של צמא בפה. מכיוון שאני נסיך אני חייב שהפה שלי יהיה לח עשרים וארבע שעות ביממה ולכן כהרגלי בקודש צעקתי "מים! מים!" כדי שהמשרתים הפזורים ברחבי הבית יועילו בטובם להרוות את צימאוני. להפתעתי עברו כמה שניות ושום יד אלמונית לא הגיחה מעבר לדלת והושיטה לי בקבוק מים. לא רציתי לבזבז זמן, לקחתי את אחד המוצצים שלי והטחתי אותו בקול לעבר הקיר ולאחר מכן זעקתי " צצי! צצי!". אבל שוב, לאחר כמה שניות, כלום – שקט ודממה. אם מוצץ נופל בחדר ואבא לא מרים אותו, האם הוא באמת נפל? לא משנה. הדממה השוררת הטרידה אותי והחלטתי לקחת את העניינים לידיים וירדתי מהמיטה. "אני אראה להם מה זה" חשבתי.

הוצאתי ראשי מהחדר, הבטתי ימינה ושמאלה והכל היה חשוך. "הלכו לישון מוקדם…" חשבתי לעצמי וזיהיתי מרחוק אור בוהק מהחדר של ההורים – אור בוהק הוא סימן שהורים ערים! וזה אפילו עוד יותר חמור כי הם היו צריכים להשקות אותי במים ולפזר מסביבי מוצצים כיד המלך אך הם בחרו להתעלם! הלכתי באיטיות ובשקט לאורך המסדרון ולעבר חדר השינה של ההורים. בניגוד לשגרת הבוקר בה אני עובר במסדרון ומעיר את כל דיירי הבית בקולות של מואזין במסגד, הפעם פסעתי על קצות האצבעות בכדי לא להעיר אף אחד וגם בשביל לא לדרוך על אחד הצעצועים שאני משאיר לאבא כדי שידרוך עליהם ויקלל כשהוא הולך להכין בקבוק באמצע הלילה.

הלב שלי הלם בחוזקה, הבטתי בהם בשתיקה ותכננתי את צעדיי. ראיתי שהם בכלל לא מבחינים בי עומד שם, הם עסוקים בלחגוג על הגלידה שלי כאילו זו הסעודה האחרונה. לפי המבט שלהם ראיתי שהם יודעים שהם עושים מעשה אסור והם אפילו נהנים מזה. נתתי דחיפה קלה לדלת, ניסיתי לעשות קצת רעש כדי שיפסיקו את הקייטנה שאירגנו לעצמם במיטה אך כלום. אין תגובה. הם לא מבחינים בשום דבר מרוב הסוכר שהם הכניסו לגוף שלהם.

החלטתי לעשות סוף לחגיגה. כיווצתי את כפות הידיים שלי, פקחתי עיניים לרווחה, לקחתי אוויר ושאגתי בקולי קולות "וווהההההההההההההההההה" (מה שאצלי כמובן מתפרש ל-"בוגדייייייייים!!!!"). בום! ההורים התעוררו בשניה מהחלום והזדרזו במהירות להשתיק אותי כדי שלא אעיר את אחי הקטן והמעצבן (הלוואי שיתעורר, הלוואי! גם מנסה לגנוב ממני את המלוכה וגם ישן כמו תינוק – על גופתי!).

אמא ניסתה ללטף אותי, שאלה אם אני רוצה מים או לשים לי מוצץ בפה. בתגובה העפתי את היד שלה, לא רוצה שום מוצץ עכשיו גברת, תני לי את הגלידה לפני שהזעקה הבאה שלי תשמע כמו הסירנות בצוק איתן. הסיבה היחידה שאני אסכים למים או מוצץ עכשיו זה אם הם יהיו בטעם של גלידה, בצורה של גלידה ואפשר יהיה ללקק אותם כמו גלידה!

ראיתי איך גלגלי המחשבות של אמא ואבא מתרוצצים בראש שלהם. ידעתי שידי על העליונה, אף אחד לא מתחיל לחנך אף אחד באמצע הלילה וכל מה שהם רוצים עכשיו זה להחזיר את השקט חזרה הביתה. כמה שניות של חילופי מבטים בין שני האומללים ונפלה ההחלטה "בוא בוא למיטה" אבא אמר באכזבה. בזריזות דילגתי לכיוון המיטה, ונשענתי על הכרית בין אמא לאבא. "גלידה!" ציוויתי ודלי גדול הועבר אליי ביחד עם כפית.

יכולתם לחשוב שבכך הסתיים האירוע, אבל לא. אולי ניצחתי במערכה אבל אין שום סיכוי שאני אתן למחדל כזה לקרות בשנית, אני צריך שפעולת התגמול שלי תהיה כל כך חזקה שהם יחשבו עשר פעמים לפני שהם נוגעים בגלידה שלי. הבטתי לצדדים, חייכתי לאמא, חייכתי לאבא, הם חייכו בחזרה ושמחו שאני ממלא פי בגלידה והעיקר שאני שותק ואז הטלתי את הפצצה – לולי! שימו בטלויזיה את לולי! ולא סתם פרק אחד קצר, את הלקט של ה-90 דקות!

חייכתי, שקעתי עמוק לתוך הכרית, רגל אחת על אמא, רגל שניה על אבא.

עכשיו נראה מי ייגע לי בגלידה.

צילום:Paul Roth, ברשיון CC.