גבר בהריון – מתי באמת מתחילים התסמינים של ההריון?

אבא הורמונלי לעתיד מנסה להסביר במהלך טיסה עם ההריונית שאין לה מספיק פז"מ בשביל לסבול מבחילות הריון. הוא כמובן טעה, ומגלה את האמת בדרך הקשה

"פפפפחחווווווווששש!!", לחצתי על ידית האסלה ויצאתי מהשירותים של המטוס. בדרכי למושב, חלפתי על פני חרדי שהתפלל שחרית, ילד אפאטי עם אוזניות ואימא מפהקת עם תינוק רטנוני על הידיים. התיישבתי ליד אהובתי ואמרתי, "הנה הבוטנים, הכרית והשמיכה שביקשת להביא לך. עכשיו הכל בסדר? נוח לך?!". היא חייכה בהסכמה והודתה לי בציניות על העמל הרב. "את יודעת שאם תלדי עכשיו, במהלך הטיסה, אז הילד שלנו יוכל לטוס בחינם לכל החיים? חסכוני לא?!". היא הרימה גבה. אפשר להבין אותה, היא בתחילת ההריון ולדבר על לידה זה קצת מוקדם. את בשורת ההריון גם כך גילינו לא מזמן וזו גם הסיבה שהחלטנו להקדים את החופשה השנתית. לקחנו בחשבון שהגניקולוג החרדתי שלה לא ירשה לטוס בשמי אירופה הקלאסית בשלבים יותר מאוחרים אפיית התינוק.

לפי המפה בצג של המטוס אנחנו מתקרבים לנחיתה. אני מתחיל לסדר את המושב, מכניס חפצים אישיים לתיק ותוך כדי שאני מפיל דברים על הרצפה ונותן מרפק לנוסע שלידי, אני נתקל בדפים המודפסים של הביטוח שעשינו לטיול. אני מבחין שאהובתי שילמה 150 שקל על הביטוח. 150 שקל? למה כזה יקר? אני תוהה ביני לבין עצמי. אני שילמתי רק 40. אולי זה בגלל שהיא בהריון? אז מה? גם אני שוקל כמו הריונית טיפוסית, ועדיין המחיר של הביטוח עלה רק בחמישה שקלים תחת ההגדרה "מטען חורג". "את בטוחה שזה בסדר שתטוסי במצב שלך?" שאלתי, "את יודעת, עם ההריון והכל, מה יקרה עם תצטרכי רופא מיילד? אומנם עברתי סדנת עזרה ראשונה בעבודה אבל בין זה לבין ליילד אותך על ענן יש פער עצום". אהובתי הורידה את האוזניות וגילגלה עיניים על כך ששוב הפרעתי לה באמצע הסרט וענתה "שום דבר לא יקרה. תפסיק להלחיץ, אני כולה בהריון חודשיים. אנחנו תיכף נוחתים והייתי רגועה עד עכשיו, אז תפסיק להלחיץ…!!". היא החזירה את האוזניות וחתמה את הנושא.

הסתכלתי עליה. בחנתי איך היא מתפתלת מעט ותופסת את הבטן ואמרתי לה באמפטיה "אולי די כבר עם ההוראות?!?! גילינו את ההריון לפני כלום וחצי וכבר יש לך בחילות?! זה לא קצת מוקדם מדי?", הגבתי והמשכתי "את צריכה לצבור קצת ותק הריון, גברת! את לא יכולה להתחיל כבר עכשיו עם הבחילות והכאבי גב. אין לך מספיק פז"מ הריוני!!".

"ס-ל-י-ח-ה?!", אהובתי פערה את עיניה ואת פיה בהתאמה "אם מישהי אחרת תשמע אותך אומר את זה היא תערוף לך את הראש!", עיניה נפערו עוד יותר אפילו שחשבתי שכבר אי אפשר עוד והיא המשיכה להרצות שמהרגע שהאישה בהריון יש את התופעות האלו וזה לא קשור לזמן. ובכלל, לכל אישה יש את התסמינים שלה וזה לא חקוק בסלע, יש בנות שיש להן בחילות מהשבוע הראשון של ההריון ויש כאלו שאין להן בכלל. היא שוב החזירה את האוזניות וסימנה לי שאשתוק. בתגובה קירבתי את הראש הגדול שלי אליה וצעקתי "מעניין מאוד שהתסמינים האלה לא היו כשדילגת כמו איילה בין החנויות בדיוטי פרי!!  זו סתם פינוקציה, את חזקה כמו סוסה וסתם בא לך שאשרת אותך. את רוצה אולי שהטייס יעצור את המטוס כדי שתעשי סלפי עם ענן?!". לא היתה תגובה. היא החליטה שהיא מתעלמת ממני ושום דבר לא יעצור אותה מלקרוא את תקצירי הסרטים שבמסך שמולה. זה רק עצבן אותי עוד יותר. "אני לא קונה את הטריק הזה גברת! זה בדיוק כמו המחזור שלכם, סתם סיבה לצעוק עלינו הגברים ולתת הוראות! די, אני כמו הקוטג', אני פותח במחאה משלי! עד שלא תציגי אישור מרופא שהתסמינים האלה אמיתיים אני בשביתה, שומעת?!".

רגע של שתיקה והיא פתאום מסובבת את פניה אליי. היא רצינית ואני מתחיל להיות מבוהל. אני תוהה מה ואיך היא הולכת להגיד לי שאני טועה ובתוך תוכי אני כבר מכין את עצמי לתבוסה כי רוב הסיכויים שהיא, כמו תמיד, צודקת. לא לא, אני לא מתכוון ליפול בפח הזה שוב. נכון שיכול להיות שבאמת יש לה את התסמינים האלה ואני בסך הכל דביל ועצלן, אבל גם אם כן, זה לא אומר שאני לא יכול לנצח את הויכוח הזה! האגו שלי לא יוכל לספוג עוד ויכוח שהתחיל בקול תרועה רמה והסתיים בקול ענות חלושה.

אני מחליט שההגנה הכי טובה היא התקפה. לא יודע מאיפה היה לי את האומץ אבל שוב קירבתי את פניי קרוב לפניה וצעקתי, "א-ת ש-ו-מ-ע-ת?! אני בשביתה!!". "שמעתי שמעתי! למה אתה צועק?", הגיבה, "האוזניות עדיין לא משמיעות כלום!". לפתע הקברניט של המטוס, שרוב הסיכויים שגם הוא שמע חלק מהמונולוג הקולני שלי, הודיע ברמקול שתיכף נוחתים והוא מבקש מהדיילים לנעול את דלתות השירותים והורה לנוסעים לחגור חגורות בטיחות. "יופי! תראה מה עשית, עם כל השטויות שלך פספסתי את האפשרות היחידה לעשות פיפי!" אמרה.

למען האמת גם אני מרגיש עכשיו שאני צריך ללכת לשירותים. פיפי תמיד הרגיש לי כמו פחמימות, ברגע שאסור לי אז הגוף מתחיל ללחוץ ולרצות יותר. הסברתי את זה לאהובתי והיא ישר תקפה "סליחה?! אתה בהריון?! יש לך אישור מהרופא שיש לך שלפוחית רגיזה?! אתה לא חושב שצריך לעבור מינימום של שעתיים בין פיפי לפיפי?!", שאלה והמשיכה מבלי לחכות לתשובה "אין לך שום סיבה ללכת לשירותים כל רבע שעה! חוצפן! אני לעומת זאת מתה לפיפי, ועכשיו בגללך אני לא יכולה ללכת! לפחות תביא לי כבר את השקית נייר החומה!". שקית נייר? למה לעזאזל היא צריכה עכשיו שקית נייר?, "מה את הולכת להשתין פה בתוכה?" לחשתי בתדהמה שאף אחד לא ישמע, אבל אז היא ישר ענתה "לא! שאלוהים יעזור לי! אני צריכה שקית לבחילה!!!".

צילום:University of Washington, ברשיון CC.